פסק-דין בתיק ת"ק 7270-03-11

1.         בכתב תביעה מתוקן שהגישה התובעת, מבקשת היא לחייב הנתבעים לשלם לה את נזקיה בסך של 3,249 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכבה בסך של 2,249 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 550 ש"ח וימי עבודה בסך של 450 ש"ח.

            להצדקת תביעתה ולהצדקת הטלת האחריות לגרם התאונה על הנתבע 2 מר שמואל סולומון (להלן: "הנתבע") טוענת התובעת, שהיא נסעה בצדו השמאלי של הכביש ברח' הרצל בו מצויים שני נתיבי נסיעה. הנתבע נסע מאחוריה ובשלב מסוים, כאשר הוא יצא לעקיפה מצד ימין הוא ראה שאינו יכול לבצע העקיפה מאחר ומונית עמדה בצד ואז האיץ את מהירות נסיעתו וחתך ובשל כך פגע ברכב התובעת.

            עוד מציינת התובעת, שבעת שהנתבע ביצע העקיפה, הוא דיבר בטלפון נייד שאחז בידו השמאלית.

2.         הנתבעת 1, כלל חב' לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), המבטחת את רכב הנתבעת 3, הגב' סיגלית אקטע (להלן: "הנתבעת") הגישה כתב  הגנה מטעמה בלבד, בו מכחישה היא את אחריות הנתבעת ואת טענות התובעת ומוסיפה, שביום האירוע נסע רכב הנתבעת בכביש באזור משמר השבעה ולאחר שפנה שמאלה לנתיב האמצעי, המשיך רכב הנתבעת בנסיעה כאשר לפתע פגע רכב התובעת ברכב הנתבעת מאחור.

            בהסתמך על חוות דעת השמאי מטעם התובעת, קובעת המבטחת, שרכב התובעת הוא זה אשר סטה מנתיבו היות ורכב התובעת ניזוק בחלקו הימני קדמי - דבר המוכיח שרכב התובעת סטה ימינה בזמן שרכב הנתבעת נפגע בחלקו האחורי.

3.         בטרם אתייחס לגופן של העובדות, ברצוני לציין, שמהאמור בכתב ההגנה של המבטחת עולה שאלה השנויה במחלוקת והיא: מקום קרות התאונה, יען כי בעוד שהתובעת טוענת, שהתאונה אירעה ברח' הרצל ברחובות, מציינת המבטחת בכתב ההגנה, שהתאונה אירעה בכביש באזור משמר השבעה (ראה סעיף 8(א) לכתב ההגנה).

            יש להניח שכתב ההגנה אינו מתייחס לתאונה אחרת ושאינה נשוא כתב תביעה זה ולכן, יש להניח שאך בטעות נכתב מקום התאונה כפי שנכתב ולאור עדויות הצדדים, אני קובע כי התאונה אכן אירעה ברח' הרצל ברחובות וכטענת התובעת, שהתאונה אירעה ברח' הרצל - אייזנברג ברחובות (ראה דברי התובעת בעמ' 1 לפ', ש' 17-18 ועמ' 7 לפ', ש' 22).

4.         לאור הטענות שהועלו בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים ולאור הראיות שהוצגו במהלך הדיון, היה בדעת בית המשפט לעיין בכל חומר הראיות בטרם מתן פסק הדין ולכן נדחה מתן פסק הדין.

            לאחר שבנחתי  את כל חומר הראיות ולאחר שקילת חומר ראיות זה, אני מחליט כדלקמן:

            א.         אני מקבל את טענת נציג המבטחת, שהתובעת לא הביאה עדים מטעמה, אך גם לנתבע אין עדים ולכן, עומדת בפני עדותה של התובעת מול עדותו של הנתבע והשאלה המכרעת במשפט זה היא, כיצד באמת אירעה התאונה: האם כגרסת התובעת או האם כגרסת הנתבע.

                        באין עדים מצד זה או אחר, הרי שיש לבדוק את עדויות הצדדים יחד עם הראיות החיצוניות, כפי שאלו הוגשו בבית המשפט וחומר הראיות בכללותו - מתיישב יותר עם עדות התובעת מאשר עם עדות הנתבע ולכן, החלטתי לקבל את עדותה של התובעת כעדות אמינה ולאור עדותה והראיות המלוות עדות זו, אני קובע שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע.

            ב.         התובעת העידה בבית המשפט ואף נחקרה ארוכות על ידי נציג המבטחת, וחקירה זו לא סתרה את עדותה העיקרית לפיה אירעה התאונה, עקב כך, שהנתבע עקף את רכבה מצד ימין ובשלב מסוים תוך כדי שחתך את חזית רכבה - פגע הנתבע ברכבה.

                        רכב התובעת נפגע ביום 27.10.10 ובאותו יום כבר נבדק הרכב על ידי שמאי אשר  קבע את ממצאיו ואת מיקום הפגיעה ברכבה במוקד חזית ימני, קרי: יישור כנף קדמי ימין ושיפוץ מגן קדמי.

            ג.          א)         מכתב ההגנה של המבטחת עולה, שלאחר שפנה רכב הנתבעת שמאלה לנתיב האמצעי, המשיך רכב התובעת בנסיעה כשלפתע פגע רכב התובעת ברכב הנתבעת מאחור.

                                    מוסיפה המבטחת ומציינת, בכתב ההגנה: "כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב הנתבעת", בעוד שהנתבע העיד בבית המשפט: "לי בכלל אין נזק באוטו..." ובהמשך אף מוסיף הנתבע: "... היא פגעה בי מאחור, לרכב שלי אין נזק..." (עמ' 9 לפ', ש' 5-6 וש' 14-15).

                                    טענה מעורפלת זו בכתב ההגנה, אינה מתקבלת על דעתי ואין טענה זו מתיישבת עם טענת הנתבע שלרכבו לא נגרם כל נזק.

                        ב)         אם הגרסה שהועלתה בכתב ההגנה הייתה נכונה ואם רכב התובעת היה פוגע ברכב הנתבעת בחלקו האחורי - אין ספק, שרכב הנתבעת היה נפגע.

                                    אני לא מקבל את טענת המבטחת - כפי שזו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה - שרכב התובעת סטה ימינה מנתיבו.

                                    מעדות הנתבע עולה השערה בלבד, על אופן נסיעתה של התובעת, שכן לדבריו: "באיזה שהוא שלב היא כנראה רצתה לנסוע ישר, היא ניסתה לעקוף אותי מצד ימין...." (עמ' 9 לפ', ש' 3-5, ההדגשה שלי-ג.ב.).